כתיבת תוכן מקצועי דורש ידע ואיכות. בואו נעשה רגע סדר.. ישנם כמה סוגים של מוצרים, אם נגדיר אותם כך, בתחום התוכן. כל אחד מהם בעל אופי אחר, מיועד למטרות שונות, ומי שלא שוחה קבוע בזרם של נהר התוכן, בהחלט יכול לאבד את הכיוון.. מה ההבדל בין עמוד ראשי לעמוד מאמר? מהו כתבת תוכן מקצועי שמפורסמת מחוץ לאתר וכיצד נעשה זאת חכם?

הנה התשובות שיסייעו לכם להבין מה סוג התוכן שמתאים לכם, ולאיזו מטרה.

עמוד ראשי באתר  

כתיבת תוכן מקצועי ואיכותיים צריכים להימצא כבר בעמוד הראשי באתר. עמד ראשי הוא עמוד אליו נכנסים מהטאבים הראשיים באתר. דף הבית, אודות, וברוב המקרים מדובר בעמודים שמתארים ומפרטים את השירותים / המוצרים שמציע האתר. העמודים האלו סופר חשובים ובעלי ערך גבוה. מה הכוונה? כאשר המטרה שלנו היא למשוך גולשים לאתר שלנו, ברוב המקרים הם ייכנסו לעמודים הראשיים. במידה ויפים השכנים בעיניהם, הם יישארו ויש סיכוי טוב שייכנסו לעמודים נוספים. במידה ופספסנו אותם בעמודים הראשיים, הסיכוי שנראה אותם שוב, לא גבוה.

מה ההבדל בין דף הבית לדף אודות?

שאלת השאלות שהרבה בעלי עסקים שואלים. ההבדל פשוט:

דף הבית (הדף הראשי שנכנסים אליו כשמקישים על כתובת האתר) הוא קודם כל עמוד סופר חשוב, מדורג בשלישייה הפותחת של עמודים באתר, מבחינת החשיבות שלו. את גודל החשיבות שלנו אנחנו יודעים, נכון? ברוב המקרים זהו העמוד הראשון אליו נחשף הגולש, ולרוב יקבע כאמור אם הוא יישאר איתנו עוד קצת, או שאנחנו מאבדים אותו.

נכון ל-2018, זמן ממוצע לשהיית גולש באתר הוא 4 שניות. זה כל מה שיש לנו, חבר’ה. 4 שניות כדי להחליט אם נשארים פה או לא. לכן החשיבות הגבוהה של דף הבית.

דף הבית הוא דף עם ניחוח שיווקי. הוא מציג את העסק, את השירות, ואם הוא חכם, ישתדל לתת תשובות לשאלה החשובה: למה לרכוש אצלנו?!

חשוב מאוד שהדף הזה יהיה מעוצב באופן אינטראקטיבי ומושך, שיהיו בו תמונות איכותיות ונוגעות באמת, אפשר כמובן להוסיף סרטוני וידאו, אך בעיקר, חשוב לנו שכתיבת תוכן מקצועי עבורו תהיה לא פחות ממושלם.

מה זה אומר כתיבת תוכן מקצועי מושלם?

• תוכן מקורי, שלכם, לא שכתוב של עסק מתחרה.
• תוכן ענייני ומדויק.
• תוכן אינפורמטיבי, תאכלסי, מספק מידע ולא רק “למה אצלנו”
• תוכן שבנוי מפסקאות קצרות, ותתי כותרות
• וכמובן – כתיבת תוכן מקצועי שמניע לפעולה

מהו עמוד אודות / מי אנחנו?

שלא כמו דף הבית, אשר מטרתו תצוגת תכלית מפוארת, עניינית, ומניעה לפעולה, דף האודות מספק את ההשלמה המתבקשת: הסיפור שמאחורי הדברים.

אנשים אוהבים לדעת ממי הם קונים, מי הם האנשים הללו, מה מניע אותם, למה הם פתחו את העסק, וכדאי מאוד שיהיה חזון קצת יותר מעמיק מאשר לעשות קופה..

עמוד אודות מספר לנו את הרקע של החברה או של בעל העסק, הוא מספר איך הכל התחיל, מאיפה צמח החזון לפתוח דווקא חברת שליחויות, או במיוחד אתר תכשיטים, או פרגולות מעץ.

החיבור הרגשי מחויב, ועמוד אודות הוא המסגרת המושלמת לכך. פה אנחנו לא מנסים למכור שום דבר לאף אחד, פשוט מספרים עלינו, על הרקע שלנו, על החזון, מה מאפיין אותנו בעשייה, ומה האופק שלנו.

עמודים ראשיים נוספים

מעבר לעמוד הבית ואודות, ישנם עמודים ראשיים נוספים באתר, אשר לרוב יציגו את השירותים שמציע העסק. גם כאן חלים אותן חוקים: כתיבת תוכן מקצועי, תוכן מקורי ולא משוכתב, תוכן ענייני, שימוש בסלנג שמאפיין את העסק ובמיתוג של העסק, מחויב כמובן.

אם מעניין אתכם לקרוא עוד על חשיבות המיתוג בעסק, מוזמנים 

עמוד תוכן באתר / בבלוג

אחרי שסיימנו עם העמודים הראשיים, יש עמודי תוכן שאינם עמודים ראשיים, הם יכולים להיות בפרונט כתת-טאבים של העמודים הראשיים, או כמאמרים בבלוג.

אלו עמודים אינפורמטיביים ושיווקיים שחשוב לכם לספק לגולשים שלכם. למשל, עורך דין גירושין יכול להציג באתר שלו טאבים ראשיים כגון דף הבית, אודות, שירותים, ספרות, ואחד הטאבים הראשיים יכול להיות “טיפים למתגרשים”, תחתיו ייכללו עמודי תוכן עם נושאים כגון: כיצד תשמרו על ילדכם במהלך הגירושין, כיצד תבחרו עורך דין גירושין, אסטרטגיה מנצחת, ועוד.

דוגמא נוספת – אתר של מרפאה וטרינרית יכול להציע לגולשים שלו תוכן מקצועי מעבר לעמודים הראשיים, באמצעות עמודי תוכן כמו למשל מאמר בנושא שיעול אצל כלבים, פירקוסים אצל כלבים, כיצד תגרמו לכלב שלכם ללכת לצידכם ועוד.

עבור מה משמשים אותנו עמודי התוכן?

• הם מספקים תוכן איכותי, אינפורמטיבי לגולש.
• הם מסייעים בקידות אורגני של האתר, באמצעות שימוש במילות המפתח הנכונות (אם מעניין אתכם להתעמק בנושא, תוכלו לקרוא את “מהו קידום אתרים אורגני ומה תפקיד התוכן בסיפור?“)
• הם מציגים אתכם באור מקצועי יותר, מכיוון שאתם מספקים תוכן עם ערך מוסף לקורא, ולא רק את המינימום הנדרש.

מילה לגבי קידום אורגני ומה חושבים על זה בגוגל

אני לא אשת קידום, מכירה את עולם הקידום מכיוון שהמון מתחום כתיבת תוכן מקצועית מכוון לקדם את האתר אורגנית, אבל כאשת תוכן ששמה את התוכן במקום הראשון, ולא את מילות המפתח, החלטתי ליישר קו גם עם גוגל. גוגל מחזיקה מאות ואולי אלפי פרמטרים שמשפיעים על דירוג האתר במנוע החיפוש. בשנים הראשונות שהעולם ואשתו גילו את הקידום האורגני, כמות מאמרי הזבל, תסלחו לי, של 200-300 מילה מפוצצים במילות מפתח, היתה מטורפת. גוגל עלו על זה וכיום, אחד הפרמטרים העיקריים עבורם הוא תוכן איכותי.

בתקופה שעדיין כתבתי מאמרי קידום, ראיתי שמבחינת ההשקעה בכתיבה, זו אותה ההשקעה. איני משקיעה פחות בגלל שמדובר במאמרי SEO, מכיוון שכאשת מקצוע, איני יכולה לספק מוצר מעאפן, נכון? אז אולי בואו נפסיק להתייחס אליהם כך. כיום מציעה ללקוחות שלי כתיבת תוכן מקצועי ואיכותי. רוצים לשלב מילות מפתח? וולקאם, אבל תזכרו שהאח הגדול צופה, והוא מאוד בעניין של תוכן איכותי.

כתבה מחוץ לאתר

כתיבת תוכן מקצועית למגאזין או כתבת תדמית שמפורסמת באתרים המתאימים (לא חסרים כאלו בארץ – ביזפורטל, בא במייל, מעריב למדוריו, ynet למדוריו), היא מוצר נהדר בעיניי. אפשר כמובן ללנקק אותה לעמוד שלכם ברשת חברתית, וגם לאתר. כתבת תוכן מקצועית מחוץ לאתר יכולה להיות בעיקר אחת מבין שתי האפשרויות הבאות:

כתבת תדמית מסורתית – כתבה בה העסק שלכם בפרונט, מסופר על המוצרים, על השירותים, מי אתם וכו’. בדרך כלל משלבים ראיונות בכתבות כאלו כדי להנגיש אותן בצורה חיה ודינאמית לגולש, שלא כמו הוייב הסטאטי שמוגש באתר. הכתבות הללו פעילות אך בעידן בו ההיצע עולה על הביקוש ברוב התחומים, כולנו מבינים, כל אחד בדרכו, שכדאי לשווק ולהנגיש את מה שאנחנו מציעים באופן קצת יותר חכם ואיכותי.

כתיבת תוכן מקצועית עם תג “תוכן שיווקי” או “נעשה בשיתוף עם” – במקרה הזה מדובר בתוכן קצת יותר מתחכם מהכתבה המסורתית. במקום לשים את הכל בפרונט, בעל העסק מציג כתבה עם מידע מקצועי. למשל, מרכז לקידום תלמידים מחוננים יכול לפרסם בוויינט כתבה על דור העתיד. כתיבת תוכן מקצועית כזו תשלב ראיונות עם צעירים, מה מעניין אותם בתחום המדע, כיצד הם מנסים להציל את כדור הארץ, ועוד. המפרסם במקרה הזה כן מוזכר בכתבה, אבל לא מעבר לזה.

אגב, כן יכול להיות מקרה בו לא מצוין בתחילת הכתבה כי מדובר בתוכן שיווקי, או נעשה בשיתוף עם.. וזו עדיין כתבה שמפורסמת בתשלום. במקרה הזה, הכתבה אולי תזכיר את שם העסק או תיתצן לינק אחד, זו לדעתי דרגת ההתחכמות הגבוהה ביותר, ואני אומרת זאת בחיוב. לפרסם כתבה כזו, זהו תוכן שיווקי במיטבו, לדעתי, ואסביר מה הכוונה.

לינק אחד, זה כל מה שצריך

עסק אשר מתמחה בתאורה לבית, למשל, יכול לפרסם כתבה באחד האתרים של עיצוב הבית, שנותנת המלצות לבחירת תאורה בחללי הבית השונים, ולהביא את העסק כמומחה עימו התייעצנו, ולינק. זהו, זה כל מה שצריך.

דוגמא נוספת היא כתבה בנושא צבעים לרהיטים בבית. המשמעויות, הסגנונות, ומה זה אומר עליך. כתבת מגאזין שמפורסמת באחד האתרים המובילים בתחום העיצוב בישראל, מציגה מידע מקצועי ואשכרה מעניין, בלי לדחוף את העסק לפרונט. העסק כמובן הוא עסק בוטיק לייצור רהיטים ברמה מאוד גבוהה. שם העסק לא מוזכר פעם אחת בכתבה. מה כן יש לנו? תמונות. גאוני, נכון?

לרקוד בכל החתונות?

כן, ברור שאנחנו רוצים לרקוד בכל החתונות ולפרסם את העסק שלנו בכל האמצעים, בכל הרשתות החברתיות, ויאללה באלגן. אלא אם כן אנחנו קרובים של רוטשילד, יכול להיות שהתקציב שלנו מוגבל. אני לא מתעסקת באסטרטגיות שיווקיות ותוכניות פריסת העסק במדיה הדיגיטאלית. מה שבטוח, חשוב מאוד שהקווים המיתוגים של העסק יחזרו על עצמם בכל כתיבת תוכן מקצועית, לא משנה היכן אתם מפרסמים, וכמובן, לבנות תוכנית חכמה איך כמה ולמה אתם מפרסמים את העסק ברשת.

בהצלחה!!

הפוסט עמוד, מאמר, כתבה, וההבדלים ביניהם הופיע לראשונה ב-מילים טובות.

תושבי המועצה האזורית אשכול היקרים                                                                                                                                          

שמי דפנה ואני חברה בגרעין הראל שגר בצוחר, גרעין שהתכנס כדי להקים קיבוץ רוחני אלטרנטיבי תיירותי במדבר נגב ערבה. לאחרונה התברר לי שראש המועצה, מר גדי ירקוני (שחלק מאנשי הגרעין בחרו והצביעו לו) מכנה אותנו, את חברי גרעין הראל, כמתנחלים ופולשים, ואף “הגדיל לעשות” – ובא לבקר אותנו בחג חנוכה עם משלחת שלמה, לא כדי לחלק סופגניות ולשמח את התושבים שלו בחג, אלא כדי להסתובב בישוב ולתלות צווי פינוי על דלתות הקרוואנים.

חשבתי לספר לכם קצת על המסע והתלאות שאני וחברי לגרעין ההתיישבות עוברים,
ואחינו, תשפטו אתם האם אכן אנחנו מתנחלים ופולשים, או אחלה חבר’ה שנעשים להם עוולות כבר שנים והם אינם פוצים פה.

בספטמבר 2014, בשלהי מבצע צוק איתן הגענו אליכם, כ- 50 רווקים וזוגות לישוב הזמני בצוחר ג’,   מטעם החטיבה להתיישבות שאחראית על גרעיני משימה להקמת ישובים חדשים, על מנת לחזק את הגבולות והריבונות של המדינה.

גרעין הראל הוא אחד מגרעיני המשימה הלאומיים האלו.

בזמנו נפתחו כל מיני אפשרויות למחנה זמני, אבל ראש החטיבה להתיישבות דאז, מר דני קריצ’מן, בחר להקים לגרעין “שכונת קרוואנים” בשטח העזוב של צוחר ג’, ולהשקיע מיליוני שקלים בתשתיות מים, חשמל, ביוב וכדומה, כדי שבעת שהגרעין יעזוב, התשתיות יישארו כעידוד כלכלי וצמיחה לתושבי האזור.

על בסיס של תשתיות תמורת שהייתנו – נחתם הסכם עם המועצה, וקיבלנו הרשאת מגורים למשך שנתיים וחצי מרגע קבלת טופס 4, (שבפועל התקבל רק אחרי שנתיים וחצי מיום שהגענו, כלומר היינו תחת החוזה הזה למשך כ- חמש שנים). לאחר חתימת ההסכם, החטיבה הקימה במהירות את התשתיות, והעבירה קרוואנים ישנים ומשופצים מכל מיני מקומות בארץ, וכך יצא שהגענו אליכם.

בהזדמנות זו אני מבקשת להודות לכם, תושבי האזור, על האווירה הכפרית המלבבת, על הכנסת האורחים שלכם, הפשטות, הנועם, החיבוק החם והאוהב שבו קיבלתם אותנו אל ביניכם. ועל הזכות לחיות בין אנשים אמיצים כמוכם, הדבקים באדמת האבות. ורק תדעו לכם שאלמלא היה חלומנו לגור במדבר ולהקים ישוב אלטרנטיבי במקום שמאפשר תיירות מבחינה ביטחונית, היינו כנראה בוחרים להישאר לגור אתכם בסביבה.

מרגע שהגענו לצוחר התחלנו לפעול במרץ רב, יחד עם החטיבה להתיישבות, למצוא לנו מקום ליישוב קבע להגשים את החלום: הקמת קיבוץ תיירותי אלטרנטיבי במדבר (לקחנו מודלים לדוגמא מקיבוץ הרדוף, וממעלה צביה שבצפון וכו’) והבהרנו לכל הגורמים המדיניים הקשורים בהתיישבות, שאנחנו לא מבקשים הרבה, רק שיקצו לנו פיסת אדמה במדבר ואנחנו ניקח אחריות מלאה על הקמת הישוב, אבל התברר לנו תוך כדי התהליך שלמדינה זה בכלל לא פשוט..

התאמצנו מאוד, רצנו כמו מטורפים ולא הפסקנו לפעול במימון עצמאי של פרוייקטור, כי כבר הרבה מאוד שנים איננו מקבלים תקציבי עידוד לגרעינים מהמדינה.

פנינו לכל מקום שבו נפתחה דלת והציעו לנו אדמה להתיישבות. היינו במגעים עם מועצה אזורית רמת נגב לגבי מקום שנקרא שלח, ואחרי זה עם מועצת הערבה לגבי  עיר אובות, ואחר כך עם מועצה אזורית מגילות לגבי מצוקי דרגות, וממש בתקופה האחרונה עם מועצת איילות לגבי מקום בתוך קיבוץ נווה חריף שליד אילת. התאמצנו בלי להפסיק אך עדיין לא השגנו תוצאות.

כל הצעה שהציעו לנו קיבלנו בחפץ לב ובשתי ידיים, ועשינו הכל להתאים את עצמנו כדי שנוכל לעבור לשם. שלחנו משלחות של חבר’ה מאירי פנים לערבה, לנגב, לאזור ים המלח, למשרדי ממשלה, לשרים ואנשי ציבור, מבלי כל עזרה ותמורה, ועל חשבון ימי העבודה האישיים שלהם. ובכל פעם מחדש לאחר תקופה של ישיבות, דיונים והתקדמויות, הדברים התפרקו מטעם הצד השני – מסיבות בירוקרטית של תמ”א, שטחי אש, בעיות הקשורות לשטחים לא מוסדרים באזור הפזורה הבדואית, חלומות של אנשי קיבוץ להביא יזמים ולהקים בית מלון על שטחים מדבריים שיכלו להיות מיועדים להתיישבות, ועוד.

שנים על שנים שאנו רצים, וכל פעם מקבלים דיווחים על ההתקדמויות, וכל הזמן כולנו שומרים על אופטימיות: הנה עוד רגע, הנה ראש המועצה הזה הבטיח.. והנה נמצא אזור בערבה צמוד גדר ליד קיבוץ שמסכים לישבנו. הנה השר הזה לקח עלינו אחריות והבטיח ללוות אותנו (ואז התחלף בתפקיד) ועוד ועוד.

וכל דבר לוקח זמן בקנה מידה של שנים: לחפש הזדמנויות, להכיר, להיכנס למשא ומתן עם הצד השני, לחכות שהם יתייעצו עם עורכי דין, יקיימו ישיבות חברים כדי להחליט, יראו תוכניות כדי להתייחס אליהן ועוד. לרוב אפילו, אם היה מיעוט שהתנגד – הם ביטלו את המהלכים, כאשר טובת הגרעין היא הדבר האחרון שחשוב להם.

את כל זה ניהלנו בתקופה של ארבע מערכות בחירות ששיתקו את המדינה מבחינה תקציבית, קורנה שעצרה בבת אחת הכל, ומבצע שומר החומות שגרם להקפאת תהליכים. ואנחנו מצאנו את עצמנו פועלים נגד הזרם, בתקופה שדברים נתקעים, דוחפים את המהלכים, וכשהם לא יצאו לפועל, פותחים אופציות חדשות ומתחילים שוב את כל התהליך מחדש במועצה אחרת, פעם אחרי פעם, אחרי פעם.

אז נכון, האמנו לגופים המיישבים שאנחנו באים לשנתיים וחצי ו..נתקענו!

עברו קצת למעלה מ-7 שנים שאנחנו כאן. הרבה מהרווקים התחתנו ונולדו להם ילדים, (כשעברנו לכאן היו 11 ילדים בגרעין, היום יש כמעט 60) הגיעו עוד אנשים חדשים, ובמשך שבע השנים האלו כמעט ושילשנו את כמות האנשים בישוב. מנגד שטח המחייה שהיינו בו בהתחלה חולק לשניים עם גדר הפרדה, והתחילה בנייה בחלק השני. ככה נוצר מצב שהמקום שבו אנחנו חיים נהיה קטן, עמוס וצפוף יותר ויותר. אנו גרים בקרוואנים שחולקו באמצע באמצעות קירות גבס לשתי יחידות עבור שתי משפחות, שגם חולקות אותו ממ”ד, בקרוואנים עם קירות חיצוניים שכמעט ולא מבודדים רעש, חום וקור. ואנחנו חיים בשמחה גם עם שלושה ילדים בבית עם שני חדרי שינה, מקלחת שירותים אחד, וסלון.. שהוא גם חצי מטבח. ואם כבר יצא לכם לבקר אצלנו, אפשר לראות ישוב מושקע ומלבלב, עם עצים שכבר גדלו ונותנים צל, שיחים, פרחים, ואנשים זהב.

אז למה פולשים?
כאנשים הגרים במושבים וקיבוצים, כולנו יודעים שישוב שאינו קולט אנשים חדשים וצעירים,
סופו להזדקן ואולי אפילו להיכחד, כל שכן כשמדובר בגרעין משימה להתיישבות של צעירים.

במשך השנים, בכל פעם שהצטרפו חבר’ה חדשים עם תקווה בלב ועיניים נוצצות, קנינו מכספנו קרוואנים ישנים בסכום מועט, שיפצנו והצבנו אותם בסמוך למבנים קיימים, כדי שיהיה להם מקום לגור. כמובן שביקשנו באופן רשמי מספר פעמים מהמועצה לעזור לנו להסדיר את הקרוואנים שהבאנו, ולעזור לנו עם פעמוניות בטון שישמשו להם כממ”דים. אך תמיד נתנו לנו להבין שאנחנו אורחים, ולא שייכים, ושעשו לנו טובה שנתנו לנו לגור באזור, ולא מגיע לנו כלום, ומסמסו את העניין. וכנראה מכאן נולד המושג מתנחלים ופולשים.

ומי כמוכם, אחינו, תושבי האזור, יכולים להבין איך זה לחיות בעוטף עזה, במקום של הפגזות, בלוני נפץ ותבערה, ולגור בקרוואנים דליקים, עם קירות דקיקים, מבלי ממ”ד או אפילו חדר ביטחון חיצוני, הרי רסיס אחד יכול לעבור גם שלושה קרוונים!! (ונפלו אצלנו כמה בלוני תבערה, ובנס לא נשרפו הקרוונים הדליקים שלנו).

יחסה של המועצה אלינו – אל גרעין הראל

למרות שכאזרחי המועצה אנחנו משלמים ארנונה, אין לנו ועד מקומי משלנו – וכל התקציבים שעוברים מהמועצה לישובים, עוברים אוטומטית לועד המקומי של צוחר, שבו אין לנו שום ייצוג והוא אינו מכיר בנו כקשורים אליו. כל השנים שאנחנו כאן, אנחנו לא מקבלים תקציבים או שירותים מהמועצה – מלבד פינוי אשפה וענייני תברואה. למרות שפנינו וביקשנו, אין לנו שערים תקניים לישוב, אין לנו תאורת רחוב ברב הישוב ואין תאורת בטחון היקפית, כך יוצא שלעת ערב כולנו מדליקים את האורות שבכניסה מחוץ לבית כדי שיהיה אור בשבילים בין הקרוונים. אין לנו עזרה בפיתוח סביבתי של השטח הציבורי, למשל צל לגן משחקים של הילדים, ומיגוניות שביקשנו עבור ילדנו,
ורק בשנה האחרונה המועצה נעתרה לבקשתנו. אנחנו לא כלולים בהסדר ההסעות של המועצה, אין לנו מכסות מים, אין לנו רבש”צ למרות שביקשנו, אין תקציבי חינוך, וכך הלאה.

ובנוסף לא מספיק שאנחנו לא מקבלים תקציבים ושום תמיכה מהמועצה, לאחרונה היינו אמורים לקבל מענק לישוב צעיר מהחטיבה להתיישבות – אך המועצה שלנו, שכל תפקידה לתווך בין המדינה לאזרח הגר בתחומה, סירבה לשתף פעולה ולהעביר אלינו את המענק דרכה, ואין זו הפעם הראשונה שזה קורה.. ואנחנו נאלצים למצוא אפיקים אחרים דרכם התקציב יעבור אלינו. למה? סתם, כדי למרר לנו את החיים.

וסיפור נוסף להזנחה ולחוסר האנושיות של המועצה כלפינו..

ליד השטח שהחטיבה שכרה עבורנו נמצא עוד שטח, כשהגענו הוא היה שדה פתוח שאפשר לנו לטייל ולהשתחרר מהצפיפות שנוצרה. אך יום אחד הודיעו לנו שמתחילים לבנות, ושמהיום והלאה אנו צריכים להיכנס לישוב מסביב, מהכניסה האחורית. וככה ממש על גדר הישוב נפתח לנו אתר בנייה מרעיש. לאתר הזה הביאו קרוואנים (מאושרים??)  והקימו שם מתחם לינה לכ- 30 עובדים פלסטינאים מהשטחים. כל זה קרה בדיוק בזמן מבצע שומר החומות, תוך כדי שהתרחשה התקוממות ואינתיפאדה של ערבים בכל רחבי המדינה. כמובן שנלחצנו מאוד, פנינו למועצה, ואמרנו מסוכן.. מה יקרה אם משפחתו של אחד מהם תפגע מפעולות של צה”ל, והוא יידלק ויכנס לתסכול וכעס,  וירוץ בישוב עם סכין שלופה מחפש נקמת דם? (דבר שקרה לא מזמן באחד הישובים ופורסם בחדשות).

לא קיבלנו מענה והגנה לחששות הביטחוניות שלנו, ורק הרגשה של מי אתם בכלל..
והפועלים הפלסטינאים הפכו להיות שכנים קרובים שלנו.

בנוסף , לאחרונה המועצה  החליטה שיותר היא לא נותנת לתושבים חדשים וישנים אישורי תושבות, וזאת למרות שברור לגמרי שאנחנו תושבים של המועצה. (אפילו הומלס נחשב תושב העיר שבה הוא גר). זאת כדי להקשות עלינו, וגם כדי להמשיך עם הקו שאנחנו לא תושבים של האזור.

זה לא הכל, נראה שאין סוף לאבסורדים, כי למרות שהחטיבה להתיישבות תומכת במועצה אזורית אשכול בנושאים רבים, כולל פיתוח ובנייה בשטח של צוחר ג’, המועצה תובעת אותה בבית משפט על זה שהיא אינה מצליחה לעמוד בתנאי החוזה לגבינו, ותובעת אותנו שנפנה את המקום לאלתר.

כך יוצא שבנוסף לכל ההתמודדויות שלנו, אנחנו נאלצים לממן עורך דין בלמעלה מ70 אלף ש”ח מכספי ילדנו, כדי להתגונן מול המועצה שלנו.

לסיכום
קל להסתכל באופן סלקטיבי עלינו, להתעלם מהנסיבות, למצוא נקודה אחת בסיפור (הקרוואנים שהוספנו למצטרפים לגרעין) לקרוא לנו פולשים ומתנחלים, ומכאן בשרירות לב להתעמר בנו בחסות החוק.

למרות זאת, אין בנו טינה כלפי ראש המועצה וחברי המועצה, או כל אחד אחר, כי אנו יודעים כמה יכול להיות קשה לחיות באזור שלנו, וכמה כולנו יודעים מאמצים, הבטחות ואכזבות, ושלפעמים בסיטואציות כאלו קל לשכוח את העיקר, לבלבל בין אויב לידיד.. ולשכוח .. יהודים אחים אנו!!

מי כמונו וכמוכם, תושבי האזור, יודעים מה זה להיות עקורים מבית, להתארח בעתות מלחמה ברחבי הארץ בזכות טוב ליבם של אנשים. וכאן, כשיש למועצה אפשרות להחזיר טובה, ולארח אותנו באהבה, אנחנו צריכים להרגיש כאילו אנחנו נטל ועול?

ואמרו רבנים: כמו שחורבן בית המקדש היה בעקבות שנאת חינם, כדי לתקן את המצב הזה
צריך אהבת חינם, שכל אחד מישראל יאהב את חברו בחינם.

אז שתדעו, אין צורך לגרש אותנו, אנחנו עושים הכל כדי לעבור מכאן בעצמנו!

לאחרונה חברנו לשרה איילת שקד ולאנשי משרדה, שמקדמים את התיישבותנו בישוב משלנו,
ואני בטוחה שבקרוב נעבור, והעוולות האלו שכתבתי עליהן לא יעיבו על הזיכרונות הטובים שלנו מהמקום הירוק והמבורך הזה, ותושביו אתם.

ואנא, אחים, תשפטו אתם אם אנחנו מתנחלים ופולשים, או חבר’ה טובים עם חלום להקמת ישוב בארץ, שנעשה להם עוול כבר שנים על שנים, והם לא התלוננו, לא תבעו, ואפיל לא פצו פה!
רק חיכינו שנעבור ויגמר.

אנחנו מודים לכם מאוד על הכנסת האורחים החמה והאוהבת שלכם, ועל כל הטוב שקיבלנו,
ועדיין מקבלים מכם. ברור לנו לגמרי שכתושבים אינכם מעורים במצב ואנחנו מברכים אתכם.

תודה רבה על ההקשבה, ותודה רבה לכל האנשים הרבים והטובים שמלווים אותנו ועושים הרבה כדי לעזור לנו להקים ישוב חדש בארץ.

נתראה בסביבה ואם אתם רוצים לדבר מוזמנים לפנות אלי: 050-3833400.

באהבה דפנה לביא

777dafna@gmail.com

הפוסט מכתב אישי ממני אליכם על מצבנו האבסורדי הופיע לראשונה ב-מילים טובות.